דעה אישית

הילד שובה הלב שפחד מהחושך הפך לגבר צעיר חדור תחושת שליחות עמוקה, שהובילה אותו לקרב בו נפל בדרום לבנון. הוריו של סרן איתן אוסטר מרעות סיפרו השבוע על המפקד מיחידת אגוז שאהב את חייליו ודאג להם באופן יוצא דופן, וכיצד המשיך לפקד על צוותו למרות הפציעה הקשה

ה-7 באוקטובר הוכיח לכולנו שאין לנו יותר פריבילגיה לבטוח בשכנינו, וכל המסרים והמעשים של שלום ואחווה התנפצו לנו מול העיניים וכמעט עלו לנו בעצם קיומנו

"לרוץ לכיוון השמש, זה הסיכוי היחיד שהיה להם", אני אומר ולא מאמין שאני אשכרה מנסה להעביר לילד בן 15 מסרים שאולי יצילו את חייו במקרה של עוד שואה שכזאת. מי דפוק פה, אני או המציאות?

אירועי ה-7 באוקטובר הנחיתו על מודיעין מכה חסרת תקדים ובלתי נתפסת, לאחר שלא פחות מ-15 מתושבי העיר והסביבה נחטפו, נפלו בקרבות ונרצחו במסיבות הטבע באותה שבת שחורה

איציק ומרים שפיר ממודיעין איבדו את בנם דור חנן ב-7 באוקטובר, לאחר שנרצח יחד עם בת זוגו באחת ממסיבות הטבע. מאז הספיק שפיר לארגן תביעה נגד הרשות הפלסטינית, ללמוד פיתוח קול ולהעלות מופע אישי, ולכתוב יומן אישי בו הוא גם מתכתב עם בנו המנוח

חלפה שנה, ואני עדיין נטוע חזק ב-7 באוקטובר. תמונת הדחפור העזתי שהורס את הגדר ואלפי נוח'בות שועטים אל העוטף לא יוצאת לי מהראש

אביחי כהנא ממודיעין עומד בראש משרד העלייה והקליטה, מספר על הזינוק במספר העולים מאז פרוץ המלחמה ("היו שבועות ששפשפנו את העיניים כשראינו שהם מגיעים דווקא עכשיו") ומסביר כיצד במשרד מנסים להביא לארץ רופאים ומהנדסים

אל תשתפו תוכן מפלג, אל תצפו בתקשורת מסיתה ומתלהמת, אל תבחרו במי שלא הבין את גודל השעה ועומק הסכנה. הגיע הזמן שהמתונים ייקחו את המושכות

אני מסרב להתרגל ל"הותר לפרסום" יומי. אסור להתרגל. חיילים נופלים אינם גזירת גורל, וחייבים לעצור את הדימום והאבל הלאומי

החלום שלי הוא שנתניהו יסתלק מחיינו הציבוריים. כל יום שהוא מכהן בתפקיד עולה לנו בחיי אדם יקרים של חיילים וחטופים